הלילה הראשון שבו התינוק שלה ישן בחדר משלו היה, לדבריה, אחד הרגעים הכי טעונים רגשית שחוותה כאמא. הידיעה שמדובר בצעד חשוב עבורו לא מנעה ממנה להרגיש שהלב שלה דופק חזק מהרגיל.
🍼 המעבר מהחדר שלנו לחדר שלו
במשך חצי שנה הוא ישן בעריסה צמודה למיטה שלהם. היא למדה לזהות כל נשימה שלו, כל ציוץ קטן. ואז פתאום – שקט.
השקט הזה, כך היא מספרת, לא היה מנחם. הוא היה מפחיד.
היא תהתה – האם הוא נושם? האם הוא ישן טוב? האם היא עושה טעות?
💡 מה עזר לה להירגע?
- מצלמה עם חיבור ישיר לטלפון – היא מודה שהציצה כל חמש דקות, אבל זה העניק לה תחושת ביטחון.
- ריטואל שינה קבוע – שיר, חיבוק ולחישה באוזן: "אמא תמיד קרובה".
- תזכורת עצמית – היא חזרה ואמרה לעצמה שזה לא פרידה, אלא מרחב חדש לצמיחה – גם לו וגם לה.
🤱 ומה קרה בלילה ההוא?
היא לא מתביישת להודות – היא בכתה.
אבל התינוק שלה ישן שבע שעות ברצף – לראשונה מאז נולד.
בבוקר, כשניגשה אליו, הוא חייך אליה חיוך ענק – כאילו ידע שעברו יחד שלב חשוב.
🧸 טיפ מאמאיה:
אם את עומדת בפני המעבר הזה – את לא לבד.
אפשר להכניס למיטה של התינוק משהו שמריח כמו אמא: חולצה שלך, שמיכה רכה, או בובה אהובה.
זה עוזר להפוך את החוויה למרגיעה, גם עבורו וגם עבורך.
💗 סיכום:
המעבר של תינוק לחדר משלו הוא לא רק שלב בהתפתחות – הוא גם שלב רגשי עבור ההורים. במקרה הזה, האמא התרגשה, פחדה, התחזקה – ולמדה שהמרחק הפיזי לא באמת מפריד, כל עוד הלב נשאר מחובר.